הוסנו מהאלי, בעל טור ביומון התורכי "אקשאם", טוען כי השינוי ביחס של אל-ג'זירה לתורכיה הוא חלק ממלחמת התקשורת המתנהלת באזורינו, ומקווה כי תורכיה לא תעמוד מנגד ותנקוט בצעדים משלה במלחמה.

העיתונאית ובעלת הטור הלבנונית דיאנא מוקלד טוענת כי ההחלטה המצרית הרשמית לסגור מספר תחנות לווין דתיות במדינה היא בגדר טיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה, כאשר בפועל השלטון ממשיך לעצום את עיניו נוכח המשך מגמת השתלטותם של הזרמים האסלאמיים על הזירה הציבורית במדינה. בראייתה, קיומן של תחנות הלווין, ובמספרים הולכים וגדלים, כמו גם תוכנן הבעייתי משקפים את המצב בחברה המצרית והערבית בכלל.

הפובליציסט הירדני אבּראהים ר'ראיבה יוצא נגד העיתונות המוחזקת כאסירה של התאגידים הגדולים וקורא לציבור לשתף פעולה עם העיתונות על מנת להגן עליה, זאת כדי שתוכל למלא את תפקידה נאמנה.

העיתונאי והסופר הערבי-ישראלי נביל עודה מותח ביקורת חריפה על התנהלותה של התקשורת הערבית בישראל. לטענתו, בשם אינטרסים כלכליים ופרסומיים אמצעי התקשורת הערביים מעוקרים מפלורליזם מחשבתי ומתרבות דיון ומתעלמים דרך קבע מהתמודדות אמיצה עם נושאים חברתיים מהותיים. לטענתו, המציאות התקשורתית הדלה מהווה בבואה לחברה הערבית בישראל ולמציאות החברתית-הפוליטית המתפוררת.

העיתונאי המצרי, סאמי אל-בחירי, יוצא בביקורת חריפה כנגד תעשיית השקר בעולם הערבי המטשטשת עובדות ומטילה את האחריות הבלעדית למותם של מאות אלפי עיראקים במהלך מלחמת המפרץ האחרונה על כתפיו של הממשל האמריקני תוך שהיא מתעלמת לחלוטין מהבעיה האמיתית, לראייתו, היא בעיית הטרור האסלאמי.

העיתונאי הכוויתי אחמד אל-בגדאדי יוצא כנגד הטענה הרווחת בעולם הערבי המגדירה את העיתונות במדינות המפרץ כחופשית. לדבריו המציאות מוכיחה כי העיתונות במפרץ, קל וחומר בעולם הערבי בכלל, רחוקה מרחק רב מהגדרה זו.

הליברל המצרי, סאמי אל-בּחירי, מותח ביקורת חריפה על מקצועיותן של תחנות הלווין הערביות ובראשן אל-ג'זירה (ערוץ להלובה). לדבריו תחנות הלווין, המתיימרות להוביל את המהפכה התקשורתית בעולם הערבי, אינן אוביקטיביות לחלוטין, מערבבות בין הבעת דעה לבין אמירת האמת ומסייעות להפצת הטרור האסלאמי.

העיתונאי העיראקי, עדנאן חוסין, מביע פליאה נוכח שתיקתן של תחנות הלוויין הערביות, אשר בניגוד להרגלן, אינן תוקפות את נשיא סוריה, בשאר אל-אסד, על ניהול משא ומתן לשלום עם ישראל. חוסין מייחל כי זהו סימן חיובי המבשר את ביסוסה של ראייה מציאותית יותר הן בזירה התקשורתית הערבית והן בזירה הפוליטית הנשלטות, לטענתו, על-ידי קיצונים.

העיתונאי וסגן מנהל ערוץ הלוויין ”אל-ערבּייה“, דאוד אל-שריאן, מנצח את הבעייתיות שבחגיגות שקיימה תחנת הלווין אל-ג'זירה עם שחרורו של סמיר קונטאר מן הכלא הישראלי. העדר הניטרליות אינו בעייתי בעיניו של אל-שריאן, אולם ויתורה של אל-ג'זירה על האובייקטיביות באירוע זה, היא בעיניו חטא נגד המקצוענות התקשורתית והכנסת מימד פוליטי מגונה לתקשורת הערבית.

הפרופ' המצרי החי בארה"ב, מאמון פנדי, מפנה זרקור אל התקשורת הערבית והמצרית וטוען כי זו הפכה למעוז התמיכה באיראן. לטענתו הצלחתה של תנועת חזבאללה והפופולאריות של חסן נסראללה בקרב הרחוב הערבי בכלל והמצרי בפרט הביאו את הערבים ברובם, חילוניים ודתיים, שיעים וסונים, להאמין כי איראן היא מושיעת העולם הערבי. תופעה זו הביאה לצמיחתו של לובי עיתונאי ותקשורתי ערבי רב עוצמה התומך באיראן ובפעילותה באזור.