מיהו המתווך המרכזי במזרח התיכון? בתגובה למאמר "מלחמות הפסגות הערביות", מנתח פרופ' יוסף קוסטינר ממרכז משה דיין ללימודי המזה"ת ואפריקה את מאבקי התיווך בעולם הערבי כפי שהתבטאו במערכת הבין-ערבית לאחר המערכה בעזה. לדבריו, ריבוי ועידות הפסגה ומיקום עריכתן יכולים ללמד אותנו על עלייתם וירידתם של כוחות תיווך במרחב הערבי.

הפובליציסט ואיש התקשורת מקטר, ד"ר אחמד עבד אל-מלכּ מותח ביקורת על ריבוי הפסגות הערביות בימים שלאחר המלחמה בעזה וטוען כי במקום לייצר אחדות – אמיתי או מלאכותית – זורעות הפסגות המרובות בלבול וחוסר הבנה אצל האזרח הערבי ולמעשה אינן משרתות אף גורם זולת המדינה המארחת.

הפובליציסט הלבנוני חאזם סאר'יה מנתח את מהותה של טענת הניצחון של תנועות חזבאללה וחמאס ומראה את התהליך ההיסטורי של בניית תפיסת הניצחון המעוותת של העולם הערבי, מאז מלחמת 67' ועד למלחמת לבנון השנייה והמערכה בעזה.

העיתונאי הליברלי הכוויתי סעוד עבד אל-עזיז אל-עספור, מנתח במאמר זה באופן ריאלי את הישגיהן של תנועות חמאס וחזבאללה במלחמותיהן עם ישראל ובוחן באיזו מידה ניתן לשווקם כניצחונות, כאשר הארץ נותרה חרבה לאחר המלחמות ותנועות אלה, המכריזות על עצמן כמנצחות, אינן מסוגלות להתמודד עם תוצאות המלחמה בשטח וכן לסייע זו לזו בהתמודדויות צבאיות עם ישראל.

העיתונאי הסעודי ועורכו של העיתון הלונדוני "אל-שרק אל-אוסט", טארק אל-חומייד, טוען כי מנהיג תנועת חזבאללה, חסן נסראללה, אינו חלק מן העולם הערבי כיוון שהוא באופן גלוי משמש כעושה דברה של איראן בלבנון ומשום שכך, העולם הערבי צריך להיות מודע לכך שהתחזקותו של נסראללה במישור הפוליטי הפנימי בלבנון איננה אלא פתיחה מרצון של השערים לכניסתה של איראן ללב העולם הערבי.

אתר "זווית אחרת" מביא לקוראיו את הנוסח המתורגם של התגובה של סייד מאג'ד מג'דלאוי שנכתבה בערבית ועוררה תגובות. מג'דלאוי טוען כי הפסיביות והרמייה העצמית של הערבים וזריית החול בעיניהם על-ידי המנהיגים שאינם מסוגלים לקחת אחריות למעשיהם הכושלים הביאו למצב של תבוסתנות מתמשכת ושל השתקה עצמית שלעולם לא תסייע לפתרון הבעייה הפלסטינית.

האינטלקטואל המצרי היושב בארצות-הברית, מאמון פנדי, מאשים את הנהגת החמאס באסון שנפל על עזה ובסיכול היוזמה המצרית להפסקת האש. לדבריו, החמאס יצא במלחמה חסרת תכלית, שמטרתה לגרש צבא שאיננו נמצא עוד על אדמת עזה וכדי לפתוח מעברים שיכולים היו לפעול, לו רק חמאס היה מפסיק את ירי הטילים.

האינטלקטואל הפלסטיני אחמד אבו מטר דורש כי תנועת חמאס תפרסם דוח הדומה לדוח וינוגרד הישראלי שערך חשבון ישראלי עמוק לאחר מלחמת לבנון השנייה. אבו מטר טוען כי רק שקיפות וכנות יכולים לערות את התיקון הנחוץ בהנהגה הפלסטינית ורק יושרה של המנהיגים כלפי העם הפלסטיני תביא ליישוב הבעיה הפלסטינית בדרך צודקת.

העיתונאי הסעודי משארי אל-ד'אידי טוען כי הטרגדיה הערבית בכלל והפלסטינית בפרט לא תבוא על סיומה כל עוד לא יחליטו הערבים מהו הדבר אותו הם רוצים מישראל: מלחמה או הסדר, ולאחר מכן יפעלו ברצינות בנתיב עליו החליטו. לטענתו, ההיסטוריה הפלסטינית והערבית רוויה ארגונים מהפכניים שאינם סרים למרותו של איש, אינם מסכימים להניח את נשקם וכך מסכלים כל ניסיון להסדר מדיני.

עורך היומון אל-שרק אל-אוסט, טארק אל-חומייד, תוקף במאמר זה את הגורמים השונים בעולם הערבי (איראן, חזבאללה, חמאס ותורכיה) המבקשים, לטענתו, להכשיל את יוזמת הפסקת האש. לדבריו, החלטת האו"ם הקוראת להפסקת-אש מסמנת את ניצחון המדינות הערביות המתונות.