עלי מסלחי, עיתונאי ליברלי עצמאי מבקר את הנזקים אותם גרם נאומו של אחמדינז'אד באו"ם. לדידו, נאום זה הסב נזק לא רק לתדמיתה השלילית ממילא של איראן אלא, גם למאמציהם של הפלסטינים בהגשמת שאיפתם למדינה פלסטינית עצמאית.

העיתונאי הסעודי משארי א-ד'אידי טוען שתנועת "האחים המוסלמים", בעלת הברית הנאמנה של איראן, היא המרוויחה הגדולה מהזעזוע שפקד את המשטרים הערביים. הראייה לשיטתו היא שתנועת "האחים" הייתה לגורם הפוליטי הדומיננטי במדינות הערביות שבהן התעוררה תנועת ההתנגדות לשלטון.

בעל הטור הפלסטיני חסן עג'ווה, מאיר את האופן שבו נתפסת איראן על ידי חלקים מסוימים בחברה הפלסטינית. לדידו של עג'ווה, אין כל הבדל בין המדיניות האיראנית נגד האוכלוסייה הערבית במחוז ח'וזיסטאן לבין המדיניות שאותה מנהיגה ישראל בשטחים.

בעל הטור הלבנוני ח'יראללה ח'יראללה סוקר במאמר זה את התפתחויות החודשים הפוליטיים בזירה הלבנונית – בראשן ממשלתו החדשה של נג'יב אל-מיקאתי – ומעביר ביקורת על איראן, שלדבריו, מעצימה באמצעות לבנון את דריסת רגלה באזור כולו.

במאמר זה ובתרגום הנלווה אליו בוחן נמרוד זגגי, תלמיד מחקר מאוניברסיטת תל אביב, כיצד המשטר האיראני רואה את הטלטלה העוברת על המזרח התיכון הערבי, שבעיניו היא גל שוטף של תחייה אסלאמית. תחייה זו היא למעשה תוצאת השפעתה של המהפכה האסלאמית על האזור, מהפכה המהווה השראה למתנגדים ועשויה להביא לפתרון המיוחל – הקמתה של מדינה אסלאמית גדולה.

כתב הניו-יורק טיימס, אנתוני שדיד, שופך אור על המציאות המזרח-תיכונית שבה הופך המושג "ערביות" פחות ופחות פופולרי. שדיד טוען כי השיח הפוליטי הנשלט כיום על-ידי התנועות האסלאמיות ובראשן חזבאללה, מעלה על נס את היסוד הפאן-אסלאמי, החוצה עדות ואסכולות, והשואב אליו כיום אפילו תנועות חילוניות ולאומיות. לדידו, שיח זה מכוון כיום בראש ובראשונה כלפי ישראל והמשטרים הערביים, והוא טומן בחובו פוטנציאל נפיץ העלול להטיל את האזור כולו למצוקה גדולה.

עורך העיתון "אל-שרק אל-אוסט", הסעודי טארק אל-חומייד, עומד במאמר זה על תופעה רווחת במזרח התיכון בן ימינו, על רקע המאבק הסוני-שיעי – זניחת תפיסת מדינת הלאום הערבית ותפיסת ה"ערביוּת" לטובת גישה פאן-אסלאמית, מגמה שזוכה לתמיכה בייחוד בעולם השיעי הנתמך על ידי איראן, ומקודמת בעיקר על ידי תנועות המוקאוומה השונות ובראשן חזבאללה.

הפרשן הפוליטי הלבנוני היושב בקנדה, אליאס בג'אני, טוען כי המאבק האמיתי המתנהל כיום בלבנון הוא בין שתי תפיסות אידיאולוגיות מנוגדות – זו של חזבאללה מחד גיסא וזו של מרבית אזרחיה של לבנון מאידך גיסא. ואולם, בג'אני מזהה תופעה מדאיגה בקרב פוליטיקאים ואינטלקטואלים מקומיים הנמשכים אט אט דווקא אל המחנה האסלאמיסטי-רדיקלי ומביעים הזדהות עמו ועם פטרונו.

נמרוד ברנשטיין, תלמיד מחקר מאוניברסיטת תל אביב, מגיב על סוגיית ההכרזה האיראנית כי בחריין היא הפרובינציה הארבע-עשרה שלה, בעקבות מאמריהם של עלאא’ אל-זיידי, חמד אל-מאג’ד, וסעד פהד אל-חרמל.

הפובליציסט הערבי ממחוז ח'וזיסטאן האיראני, סעד פהד אל-חרמל, מותח ביקורת על התנהלותה הדיפלומטית הבריונית של איראן ומנתח את פעולותיה הנחרצות והעיקשות לנכס לעצמה שטחים על חשבון מדינות ערב ולמול זאת את רפיונן של מדינות ערב שאינן מציגות מענה ראוי לאיום העולה ממזרח.