בשאר חיידר, פרופסור לפילוסופיה באוניברסיטה האמריקאית בביירות, מתאר במאמרו את הסתירה העומדת בפני אנשי מחנה הסירוב כאשר עליהם לבחור האם להביע אהדה לאינתיפאדה בסוריה או האם להמשיך לתמוך במוקאוומה אותה מנהיג חזבאללה, אשר עומד לצד המשטר הסורי המדכא את העם.

הפובליציסט הסעודי, דאוד אל-שריאן, טוען כי תמיכתו הגורפת של חסן נסראללה בנשיא הסורי בשאר אל-אסד פוגמת בכוח אמינותו ובמעמדו של ארגון חזבאללה בעולם הערבי וברעיון ההתנגדות החמושה (המוקאוומה) בכלל.

בעל הטור הסעודי משארי אל-ד'אידי מבקר במאמר זה את הבלבול המטריד שעושים אינטלקטואלים ערבים מן הזרם החילוני בין תפיסות העולם שלהם לבין תפיסת ה"מוקאוומה" – ההתנגדות האסלאמית שלה מטיפות התנועות הפונדמנטליסטיות. האינטלקטואלים הללו מנסים להצדיק את ההתנגדות לכיבוש ולמשטרי העושק הערביים אך מטשטשים את הגבולות באופן שפוגע בסופו של דבר הן במוקאוומה והן ביעדיה.

בעל הטור הלבנוני חסאן חיידר מבקר את השיח הכפול שבו נוקטים מנהיגים ערביים, ובראשם נשיא סוריה בשאר אסד, בכל הנוגע למוקאוומה ככלי להשגת הישגים מדיניים הזוכה לתהילה ולכבוד כאשר למעשה הם ממשיכים כל העת בניסיונותיהם להידברות ולהשגת שלום בדרכים לא-אלימות, דבר הנתפס בשיח הערבי כ"תבוסתנות" וכ"כניעה".

על רקע חשיפת פעילות חזבאללה במצרים, מצביע הסוציולוג המצרי, סעד אל-דין אבראהים, על תופעה מדאיגה במצרים ובעולם הערבי בכלל שבה יותר ויותר אזרחים מביעים סולידאריות עם ארגוני התנגדות [מוקאוומה] כגון חזבאללה וחמאס על חשבון האמון בממשלותיהם. אבראהים מזהה מזה מספר שנים שינוי בלאומיות המצרית המתאפיינת, בין השאר, בלכידות סביב השלטון, ונטייה של הרחוב לתמיכה בארגונים אסלאמיים על-מדינתיים.

הפרשן הפוליטי המצרי, נביל שרף אל-דין, דן בלגיטימציה של תנועות המוקאוומה (ההתנגדות המזוינת) בעולם הערבי ומסביר מדוע פעילותן של התנועות הללו מעמידה בסכנה את יציבותם של המשטרים הערביים ומסכנת את מרחב התמרון שלהם בזירה הבינלאומית. מתוך התוכנית ”הכוון ההפוך“ בערוץ אל- ג'זירה, 28.4.2009.

הפובליציסט העיראקי, ריאד עבּד, מוחה כנגד מה שהוא רואה כ"תופעת הפסיכוזה" השולטת על החברה הערבית שבה זוכים אישים כדוגמת בן לאדן וזרקאווי, וזוכים למחילה ולעידוד למרות שהם פועלים כנגד בני עמם והכל בשל עמדתם כנגד ארצות-הברית וישראל ובשל דבריהם בזכות ההתנגדות המזוינת. כהסבר להשתרשות התופעה, מפנה עבּד אצבע מאשימה לעבר אנשי האסלאם הפוליטי אשר השתלטו לדבריו על השיח המדיני והאסלאמי בעולם הערבי.

על רקע חשיפת התארגנות תאי חזבאללה במצרים, מצביע העיתונאי וסגן מנהל ערוץ אל-ערביה דאוד אל-שריאן, על מידת ההשפעה של איראן וחזבאללה בקרב מדינות ערב ובמצרים בפרט, כאשר על אף הפגיעה בריבונותה של מצרים, ישנם בתקשורת הערבית ובקרב דעת הקהל הערבית מי שמצדיקים מעשה זה. הכל בשם המאבק המזוין בישראל.

העיתונאי הסעודי ועורכו של העיתון הערבי “אל-שרק אל-אוסט”, טארק אל-חומייד, מגיב למאמר ביקורת חריף של ההוגה האסלאמי פהמי הווידי שתקף את "אל-שרק אל-אוסט" והאשימו ביציאה נגד ה"מוקאוומה" – ההתנגדות החמושה – ובחוסר מקצועיות עיתונאית. המאמר מציע דיון במושג המוקאוומה ובתועלתו לעולם הערבי וכן תובנות ייחודיות על העיתונאות במציאות הערבית של ימינו.

הפובליציסט הלבנוני חאזם סאר'יה מנתח את מהותה של טענת הניצחון של תנועות חזבאללה וחמאס ומראה את התהליך ההיסטורי של בניית תפיסת הניצחון המעוותת של העולם הערבי, מאז מלחמת 67' ועד למלחמת לבנון השנייה והמערכה בעזה.