מאמר של עורכי אתר “זווית אחרת” העוסק בטלטלה העוברת על מצרים, תוך ראיה רטרוספקטיבית של הסימנים המוקדמים, שעליהם אותתו בכתיבתם פובליציסטים רבים ממצרים ומחוצה לה, ושאמרו מבעוד מועד כי המדינה המצרית אינה יכולה להכיל עוד את הקיטוב והפערים שבין העם ובין המשטר וכי התנודות החברתיות האלה עלולות להוביל לשינויים דרמטיים במדינה.

מה בין הפיגוע שבוצע על-ידי ארגון אל-קאעדה בכנסיית א-נג’אה בבגדאד לבין הפגנות ההמון במצרים התובעות את שחרורה של קמיליה שחאתה, אשת כומר קופטי שלפי ההאשמות התאסלמה ונכלאה על-ידי הכנסייה הקופטית במצרים? הפובליציסט המצרי אחמד אל-אסואני במאמר חריף נגד הרחוב המצרי המסרב, לראייתו, להתייצב לצד הנוצרים ולגנות את האירועים האלימים כנגדם, ונגד אליטה השׂשׂה אלי קרב ממשיכה לפרוט על הנימים העדתיים הרגישים במדינה ומכשירה את פעולות הטרור שבוא יבואו.

במאמר ותיק זה, שבמציאות הנוכחית נדמה כי לא נס ליחו, מבקר הדיפלומט ובעל הטור המצרי אמין יוסרי את האינטלקטואלים המצרים המעדיפים את טובתם האישית, משתלבים במנגנוני השלטון תמורת טובות הנאה ומדלגים בין מפלגות וזרמים פוליטיים בהתאם לנוחותם ולאינטרסים הרגעיים שלהם. בכך, טוען יוסרי, הם בוגדים בשליחותם הראשונה במעלה כאינטלקטואלים – לשרת את החברה המצרית ולפעול לתיקון תחלואי השלטון.

העיתונאית ובעלת הטור הלבנונית דיאנא מוקלד טוענת כי ההחלטה המצרית הרשמית לסגור מספר תחנות לווין דתיות במדינה היא בגדר טיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה, כאשר בפועל השלטון ממשיך לעצום את עיניו נוכח המשך מגמת השתלטותם של הזרמים האסלאמיים על הזירה הציבורית במדינה. בראייתה, קיומן של תחנות הלווין, ובמספרים הולכים וגדלים, כמו גם תוכנן הבעייתי משקפים את המצב בחברה המצרית והערבית בכלל.

בעל הטור המצרי סאמי אל-בחירי עוסק באתגרם הגדול של הליברלים הערבים – הצלחת הזרמים האסלאמיסטים. האחרונים פועלים בשטח, בעוד הליברלים הערבים, שנדחקים לפינה גם למול השלטונות, לא עושים די למען הציבור ומפסידים אף בתחום התמחותם, פובליציסטיקה ומחקר, שם הם נגררים לעסוק בנושאי שיח שמכתיבים האסלאמיסטים.

בצילה של מציאות מורכבת, ועתיד לא בהיר ובלתי ניתן לצפייה וכאשר כוחות רבים נאבקים על העליונות במדינה, מנסה בעל הטור המצרי כּמאל גבּריאל לענות על השאלה המטרידה היום את האינטלקטואלים המצרים – "לאן מועדות פניה של מצרים?" שאלה רבת השפעה לא רק על המדינה עצמה כי אם על האזור כולו, אך בעיניו של גבריאל היא אינה מטרידה את אלו שצריכים להיות מוטרדים בגינה באמת.

הליברל המצרי אחמד אל-אסואני יוצא בביקורת חריפה כנגד מה שהוא רואה כניסיונותיו הפתטיים של המשטר המצרי לצאת כנגד תופעת הניקאב שהכתה שורשים עמוקים בחברה. לטענתו, מצרים הזניחה משך שנים ובאופן שיטתי את הזירה הציבורית, העלימה עין מהתגברות השפעת הזרמים האסלאמיסטים על הרחוב המצרי והניחה לאנשיהם להשתלט בהדרגה על המרחב הציבורי.

השנים האחרונות היו עדות לעלייה בשיעור ההתנגשויות העדתיות במצרים. איש האקדמיה המצרי עמר אל-חמזאווי מונה את הסיבות שהביאו להתפשטות התופעה ומזהה כישלון משותף – הן של הרשויות והן של החברה בטיפול בבעיה שטיפסה כיום לממדים מדאיגים, לדבריו, המאיימים על אחדותה הלאומית של מצרים ועל עצם מושג האזרחות.

בעקבות פרסומו לאחרונה של תרגומו העברי של קובץ שירים של משוררת מצריה, התעורר במצרים פולמוס סביב תרגום יצירות ספרותיות מערבית לעברית, ולהיפך. בויכוח נשמעות דעות רבות, החל במתנגדים לתרגומים כביטוי לנורמליזציה תרבותית ולשיתוף פעולה עם ישראל, דרך המצדדים בתרגומים בעלי הגישה הפרגמאטית הדוגלת ב "דע את האויב", וכלה באלה התומכים בנורמליזציה תרבותית עם ישראל, ובאלה התומכים בתרגומים כדרך ללימוד על עמים ותרבותם ולרכישת השכלה וידע, וזאת ללא כל קשר לפוליטיקה.

לאור סערת הניקאב שהתעוררה במצרים לאחרונה, מנתח האינטלקטואל הלבנוני רדואן אל-סייד את מעמדו של מוסד אל-אזהר ושל העומד בראשו, שייח' אל-אזהר ובוחן את הלחצים המופעלים על המוסד ומשפיעים על פעולתו.